רש"ש על מגילה כ׳

1 במשנה עד שתנץ החמה. הט"א כ' בפשיטות דכל הני דחשיב במתניתין דלקמן ג"כ דינייהו דלכתחלה צריך להמתין עד הנה"ח וכ"כ שם וק"ל מ"ש תמיד דמשמע במס' תמיד וביומא דלכתחלה קודם הנץ וא"ל משום דכהנים זריזין הן דהא לקמן חשיב ג"כ מוספין ושארי עבודת כהנים ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעד שתנץ החמה דכאן אינו הנה"ח דכולא ש"ס דהוא ד' מילין מעה"ש אלא הוא משהאיר המזרח דאז יצא מספק לילה כבתמיד ומצינו רבות לשון א' על כוונות מתחלפות וראיה לדבר מהא דאמרינן בר"ה ל ושם אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכן ראיתי במהרש"א בסוכה נא ב בתד"ה קרא הגבר בתוך דבריו דהאיר המזרח הוא הנה"ח וכ"מ מפרש"י ריש פסחים בד"ה הבוקר אור וד"ה בכי טוב וכן פי' בהדיא במנחות סח האיר מזרח הוא הנה"ח שוב ראיתי בירושלמי ריש ברכות ובב"ר פ"נ דמע"ה עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנה"ח ד' מילין וע"ש במ"כ ובגמרא שלנו בפסחים צד אמרו דמע"ה עד הנה"ח ד' מילין ש"מ דהוא הוא האיר המזרח וש"מ דיש עוד זמן הנקרא נה"ח והוא מאוחר מהראשון ד' מילין ובזה יש מקום לגי' הישנה ברמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"א וכפי מש"כ שם הכ"מ בשם מהרי"א אך לפ"ז צ"ע מאי דאמרי' בברכות יב דלא מטא זמן יוצר אור וכן הא דאמרינן ביומא הקורא א"ש עם אנשי משמר ל"י הלא שחיטת התמיד משהאיר המזרח דהוא הנה"ח ואחר כך זריקת דמו הפשטו וניתוחו וסידורו על הכבש ומליחתו ואחר כ"ז ירדו ללשה"ג לקרות שמע וכן צ"ע מש"כ התוס' ביומא שם דהתמיד היה קודם הנה"ח בע"ה וכן רש"י בזבחים פו ב ד"ה וברגלים כ' לשחוט ולהעלות התמיד בע"ה:

2 רש"י ד"ה ואיתקש טבילה. וה"ה לזב ולזבה. לכאורה הא בדידהו כתיב ספירת שבעת ימים מפורש וכדלקמן רע"ב ולפי' ריב"א בתוס' ע"כ מהתם נפקא:

3 רש"י ד"ה תיהוי. חדא זיבה כתיב הכא. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה משום. כל ימי זובה כמשכב כו'. כצ"ל:

5 תד"ה ולא. ופיר"ת כו' כדי לקבל הזאה כדאמרי' במס' יבמות ואותה הוי' בלילה ואחת לאחר ההזאה. כצ"ל:

6 בא"ד ואי מיירי באותה שלאחר הזאה כו'. מה שהתור"ע רוצה לפרש דאם טובל ביום הז' קודם הזאה סגי ליה תמוה דהא התוס' מביאין מן הספרי דאם הקדים טבילה להזאה לא עשה ול"כ:

7 רש"י ד"ה ת"ש והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה. כצ"ל וכן בתוס':

8 במשנה כה"י כשר לקה"מ. הט"א כ' בתוך דבריו דלר"י מוספין ותפ"מ אינם אלא עד חצות וכ"כ לקמן בד"ה ולמוספין ול"ד אגב שיטפי' דבהדיא איתא בברכות כז דזמנם כל שבע לדידיה ובד"ה ולתפ"מ כ' דקרבן מוסף קדים לתמיד אפי' הגיע כבר זמנו כדאמרי' רפ"ה דפסחים ל"מ שם להדיא אלא דמוספין בשש ואז לא הגיע עדיין זמן התמיד ואולי כוונתו להא דאמרי' שם נט ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בה"ע כו' ועי' ר"ה ל ב תד"ה ונתקלקלו:

9 גמ' לקריאת ההלל דכ' ממזרח שמש עד מבואו רי"א זה היום כו'. ק"ק א"כ איך קורין אותו בליל פסח ועי' בביאור הגר"א ז"ל להגדה במה נשתנה:

10 שם ולמוספין דכתיב יום ביומו. עפרש"י בחומש דפי' אם עבר יומו בטל קרבנו והוא מגמרא דתמורה יד וק"ל הא זבח כתיב שם ופי' בכ"מ שלמים ואינם במוספין ושלמי חגיגה יש להם תשלומין כל ז' וצ"ל דר"ל כבשי עצרת וכדפי' בזבחים נה קרא דועל זבחי שלמיכם אך רש"י בחומש שם פי' דבר יום חוק הקצוב בחה"פ והם אינם נזכרים שמה:

11 בסה"ע וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך כו'. לכאורה ה"נ מזה דזקן ממרא א"ח אלא אם הורו לו ב"ד הגדול ביום וה"ז בא ללמד ונמצא למד ול"מ זה מפורש:

12 רש"י במשנה ד"ה ולוידוי פרים. כתיב הכא וכפר עליו כו'. האי קרא לא כתיב אלא בשעיר נשיא ובחטאת יחיד ואולי ט"ס הוא וצ"ל וכפר עליהם הכתוב בפר הע"ד ש"צ. ופר כהן משיח והע"ד איתקשו להדדי והא דל"ח וידוי דחטאת יחיד עט"א אבל קשה דחשיב הזיה ושייר מתנות חטאות החיצוניות דהוויין בנתינת אצבע וכן דחטאות הפנימיות בקרנות מזבח הפנימי. אמנם גם זה נכללו בשם הזיה כדמוכח בזבחים צג במשנה ובגמרא ועי' קדושין לו במשנה ובתד"ה הקבלות:

13 רש"י ד"ה ביום צוותו. מליקת עוף מליקתו והזייתו כאחד כו'. וא"א בלא הן והא דאיצטריך קרא מיוחד לשחיטה אע"ג דשייך בה ג"כ הני טעמי הוא משום דלאו עבודה היא:

14 תד"ה ולוידוי. יוה"כ קשיא כו'. כצ"ל ותיבת דתניא למחוק:

15 תד"ה כל. משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב תמימות. עי' במנחות סו דאין לנו לימוד אחר דקצירה וספירה בלילה אלא מתמימות יותר הל"ל דתהיינה משמע עיכובא כדאמרי' שם במנחות כז ועק"ל דל"ב שנה עליה לעכב אלא בקדשים וקשה לקרות ספה"ע קדשים:

16 בא"ד ובה"ג כ' דהיכא כו' ימנה למחר בלא ברכה. והר"ן הביא בשמו דימנה בברכה וכ"נ בתוספות מנחות סו וברא"ש שלהי פסחים:

17 בא"ד משא"כ בתק"ש כו'. אבל לשופר כו'. ל"י מאי שייך יה"ר כו' לת"ש הא מדאורייתא היא אף בזה"ז: